יזמות זה להעז לעשות אחרת: מה קורה כשיוצאים מהקופסא

יזמות אמיתית מתחילה בדיוק ברגע שבו עוצרים ושואלים: ״מה אם אפשר אחרת?״

בשנת 2016 החלטנו להעביר את כל העובדות לעבוד מהבית.

אנשים הסתכלו עלי כאילו השתגעתי

״מה זאת אומרת בלי משרד?״
״לקוחות יעזבו.״
״זה לא מקצועי.״
״איך תנהלו עובדים בלי לראות אותם?״

והאמת? גם אני לא ידעתי בדיוק לאן אנחנו הולכות.
אבל היה לי ברור שאנחנו רוצות לבנות עסק שמתאים לאנשים שעובדים בו, ולא להכריח אנשים להתאים את עצמם למבנה שרוב העסקים התרגלו אליו.

רוב העסקים עובדים כמו שעבדו אצל כולם. אותו מבנה, אותם נהלים, אותו משרד, אותן שעות עבודה.
זה בטוח, זה מוכר.

ביתרון היחסי התשובה הייתה עבודה מרחוק, הרבה לפני שזה הפך לטרנד. החלטנו לבחון מודל עבודה אחר, גם כשהוא נראה לרבים חריג ולא שגרתי.

ומה קרה אחר כך? הפרודוקטיביות עלתה, העובדות הפסיקו לבזבז שעות בפקקים, ואמהות יכלו להישאר עם ילד חולה בבית ועדיין להמשיך לעבוד. העובדות קיבלו גמישות ועצמאות, והעסק הרוויח סביבת עבודה שאפשרה לעובדות להביא את עצמן לידי ביטוי.

והלקוחות? לא רק שלא עזבו, הם קיבלו תוצאות טובות יותר.

הבחירה הזו לא הייתה רק שינוי של מיקום העבודה.
היא דרשה מאיתנו לשנות גם את הדרך שבה אנחנו מודדות הצלחה. במקום להסתכל על מי יושבת במשרד וכמה שעות היא נמצאת מול העיניים שלנו, התמקדנו בתוצאות, באחריות ובאיכות העבודה. למדנו שאמון הוא לא סיסמה יפה, אלא בסיס לניהול: מגדירים ציפיות ברורות, נותנים לאנשים את הכלים לבצע את התפקיד שלהם, ובודקים יחד מה עובד ומה דורש שיפור. כשבוחנים את המציאות במקום להיצמד להרגלים, אפשר למצוא פתרונות שמשרתים גם את העובדות וגם את העסק. השינוי חיזק אצלנו את ההבנה שסביבת עבודה טובה לא נמדדת לפי הכתובת שבה היא מתקיימת, אלא לפי היכולת של אנשים להצליח בתוכה.

כשהעולם נעצר בקורונה, אנחנו כבר היינו שם. לא היינו צריכות להמציא שיטת עבודה חדשה או להסתגל למציאות שלא הכרנו. המשכנו לעבוד כרגיל, בזמן שעסקים אחרים נאלצו לחשב מסלול מחדש.

בדיעבד, ההחלטה הזו לימדה אותנו שלא תמיד צריך לחכות שהמציאות תכריח אותנו להשתנות.
לפעמים אפשר לזהות צורך, להעז לפעול ולגלות שהפתרון היה שם כל הזמן.

שלושה דברים שלמדנו על יציאה מהקופסה

1. להקשיב לתחושה, ולבדוק אותה במציאות.

אינטואיציה עסקית היא נקודת פתיחה מצוינת, אבל היא לא תחליף לנתונים. האמנו שמודל עבודה מרחוק יכול להתאים לנו, אבל לא הסתפקנו באמונה. בחנו את התוצאות, בדקנו מה עובד, למדנו מהניסיון ושיפרנו את התהליך. אומץ עסקי לא אומר להתעלם מסיכונים, אלא להיות מוכנים לבחון אפשרויות שאחרים עדיין לא רואים.

2. לבחור באנשים שאחרים מוותרים עליהם.

גייסנו נשים בוגרות שיצאו משוק העבודה ואיבדו ביטחון מקצועי. במקום להסתכל רק על קורות החיים או על פערים תעסוקתיים, חיפשנו אנרגיה, מוטיבציה, אחריות ולב. גילינו שמקצוע אפשר ללמד, אבל הרצון להצליח, המחויבות והגישה האנושית הם דברים שאי אפשר פשוט להכניס לתוכנית הכשרה. לפעמים, דווקא האנשים שהשוק נוטה לפספס הופכים לנכס המשמעותי ביותר של העסק.

3. להתחיל לפני שמרגישים מוכנים.

אף אחד לא מרגיש מוכן במאה אחוז. תמיד יהיו שאלות, חששות וסיבות לחכות עוד קצת. אבל מי שממתין לוודאות מלאה עלול לגלות שהשוק כבר השתנה, שההזדמנות חלפה ושמישהו אחר כבר ניסה. לא חייבים לקפוץ בלי לבדוק את הקרקע, אבל בהחלט אפשר להתחיל בצעד קטן, ללמוד תוך כדי תנועה ולהתקדם משם.

לא כל חריגה היא יציאה מהקופסה

חשוב להבהיר: חדשנות היא לא לעשות משהו אחר רק כדי להיראות מיוחדים. היא היכולת לזהות מה אנשים באמת צריכים, להבין לאן העולם הולך ולקבל החלטות על בסיס ערכים ומטרות, ולא על בסיס אופנה או לחץ חברתי.

השאלה הנכונה היא לא ״מה אף אחד לא עושה?״ אלא ״מה הלקוחות והעובדים שלי צריכים, ואף אחד עדיין לא נותן להם?״

כי לפעמים, ההזדמנות העסקית הגדולה ביותר לא נמצאת ברעיון מהפכני, אלא בנכונות להטיל ספק במה שכולם מקבלים כמובן מאליו.

שאלה למחשבה: מה ההחלטה שכולם אמרו לכם שלא כדאי לקבל, ובכל זאת בחרתם ללכת איתה עד הסוף? בדיעבד, היה משהו שהייתם עושים אחרת?